בן פרץ ואילנה. נולד במושב אביגדור ולמד בבית הספר היסודי בקרית טבעון ובבית הספר התיכון המקצועי בנשר. הוא היה חבר בתנועת "הנוער העובד", בסניף קרית עמל וגם הדריך בו. יצחק אהב מוסיקה, כתב שירה ודברי הגות ואף שלח ידו בציור, בייחוד צייר פורטרטים. כן היה פעיל בלהקת התיאטרון של קרית טבעון.

יצחק גויס לצה"ל ביולי 1968, והצטרף לנח"ל עם גרעין "מורן". משסיים את טירונותו, יצא לקורס מכ"ים, ומיד אחרי כן הלך לקורס צניחה. אחר אלה נשלח לקורס קצינים וממנו יצא להדרכה. יצחק היה חייל נלהב ומסור לצה"ל והתנדב לכל פעולה מבצעית. הוא השתוקק לתרום ככל יכולתו, ורבות ציפה ליום שיקבל את מחלקתו הראשונה, את טירוניו. לא פעם אמר כי יעזור להם בקליטתם וידאג להם, אך יחד עם זאת יוציא מהם את המקסימום. הוא היה מלא אמביציות, רצון כן, ידע צבאי, כושר ניתוח וחוש ביקורת מצוין. מפקדו סיפר עליו, אחרי נופלו, שיצחק פנה אליו פעמים אחדות בבקשה להעביר אותו ליחידה קרבית יותר, ולא נח ולא שקט, עד שאושרה לו השתתפות בפעולות סיור ברמת הגולן. מדי לילה היה יוצא לפעילות ובפעולה אחת הותקפו אנשיו מן המארב. ברמת הגולן יצא לפעולה האחרונה. אחד מחבריו היה צריך לצאת לחתונתה של בת גרעין וקיבל אישור ממפקד הפלוגה לצאת, בתנאי שימצא מחליף. לאחר שארבעה חברים סירבו לו, נמצא יצחק, שהחליפו בשמחה, וכך יצא לסיורו האחרון. הוא היה חבר מסור המוכן תמיד להקריב מעצמו למען הזולת. בצאתו לסיור אמר, כי אם יתקל באויב יקפוץ ישר למקלע ויחפה על החבר'ה – ואמנם כך היה. יצחק שישב מוגן בתא הפיקוד עלה על הנגמ"ש, תפס את המקלע, פקד על אנשיו לקפוץ מהרכב ולתפוס מחסה, והוא עצמו עמד חשוף וחיפה עליהם, עד שנפגע מרסיס של פצצת בזוקה ונפל. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה.

מפקד היחידה כתב במכתב תנחומים להורים השכולים: "בנכם היקר לכולנו מסר את נפשו על הגנת המולדת, תוך גבורה עילאית, כאשר פקד על אנשיו לקפוץ מן הרכב, והוא עצמו חיפה עליהם באש, עד שנפגע ונפל. יצחק גילם תכונות של יהודי אמיץ לב, נאמן ומסור למולדתו המוכן להתנדב לכל משימה קרבית".