היה בן – לא חלום.

היה בן – חלום של בן,

אין בן – נשאר רק חלום...

‍

נירו'ש, לו להשיב ניתן את מחוגי הזמן. איזה עולם נפלא היית בונה לעצמך. בבית ספר יסודי "רימונים", צוין ליד תמונתך: "משוגע על אוניות, מסתדר עם המורות, וזאת עלינו להדגיש, ניר נחמד וגם רגיש".

בהיותך נער אהבת להצטרף לעבודתו של אבא, אילן, ואף השתתפת בניסויים של יירוט הטיל "חץ", שבהם נטל אבא חלק נכבד. לאמא, יפית, היית חבר, אהוב, תמיד מחבק ונכון לתת עזרה בכל. בנית לעצמך חוג חברים נהדר, שהיום הם אותך כל כך חסרים!

בזכות יכולת הצלילה הגבוהה, ההתמדה והמקצועיות הרבה אותה הפגנת, הוסמכת להיות צולל מקצועי. המשכת לקורס חבלה, קורס צלף וקורס מפעיל רכב תת-מימי. הצטרפת לפלוגת חבלה, ומאז נטלת חלק פעיל במשימות ימיות, אליהן הגעת תמיד עם חיוך ושימת לב מיוחדת לפרטים הקטנים, החשובים כל כך בתחום החבלה.

כמה נורא שדווקא אתה, שסיכנת עצמך בסילוק מטענים ותחמושת, על מנת למנוע פגיעה בחיילים ואזרחים, נפגעת בנסיבות איומות שכאלה.

יום שישי בבוקר, 10.1.2003. כדור שנפלט מאקדח, אותו קיבלת לביצוע משימה חשובה, שם קץ לחייך.

איך כדור כל כך קטן הכריע נער חמודות בדמי ימיו ובשחר נעוריו!

נירי נירים של כשרון, של ילדות מאושרת, של חדוות גיל נעורים ושמחת חיים. היית בן נהדר, אח אוהב, בן משפחה אהוב ויקר. היית ליצן לא קטן, ותקוות כולם הייתה שזו עוד אחת מבדיחותיך, והנה תקום ותאמר: "סתם צחקתי". זה לא קרה, ואתה לא עוד!

החיוך המפורסם שלך, שנראה למרחוק, פיך שלא הפסיק לצחוק, רגישותך לזולת שלא ידעה גבולות. בנבכי אישיותך שכנו מירב היכולות של עלם צעיר, שבשבילו השמים הם הגבול. למשימה של מעלה נקראת באופן בהול! הותרת בנו חלל גדול ועצום! חשכו ימינו מכאב, ולילותינו מוארים בזיכרונות ובגעגועים.

כל עוד נחיה – אתה חי איתנו ובליבנו!

אוהבים וכואבים עד מאד

אבא, אמא, אלינור, גל וטל.