שאול נולד בכפר אתא, גדל בקרית בנימין עד גיל 13, ואז עבר עם משפחתו לקרית עמל לרח' גולומב. כבר כילד התבלט במנהיגותו – היה בין המובילים בלימודים ובספורט, חניך ופעיל מרכזי ב"נוער העובד והלומד" בקרית עמל. בביה"ס התיכון היה יו"ר מועצת התלמידים והצטיין בלימודי הפיזיקה והמתמטיקה. התעניין בתולדות עם ישראל, בספרות החסידית, ובו זמנית הרחיב ידיעותיו בגיאוגרפיה של ארץ ישראל. אסף מפות עתיקות של הארץ, ובטיולים רבים, בחברה או במסעות עצמאיים, פיתח ידע וכושר ניווט בלתי רגילים. את שירותו הצבאי עשה בסיירת שריון, ואליה חזר כמ"מ סיור לאחר קורס קצינים. במלחמת ששת הימים פיקד על מחלקת סיור בציר הצפוני. ועל פעולתו ותושייתו בצומת רפיח קיבל את עיטור המופת. בצומת הג'ירדי, ביום 5.6.1967, בהובילו טור משוריין, תחת אש כבדה, תוך פינוי נפגעים – נהרג. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן.

מפי שאול: "כדי להתחיל משהו חדש יש קודם להיסוג אחורנית"; "אין לעקור אילן, אלא אם שורשיו באוויר"; "לא מצאת – חפשי משהו אחר – חפשי אצל מישהו אחר"; "רק משיא אחד אפשר לראות שבעצם הוא אינו השיא"; "נסי לשמוע את המשתמע ולא את הנשמע"; "השקר כשלעצמו הוא מעורר גיחוך, כך גם בקשר לאמת, רק המרחק ביניהם הוא המרגש".

"אדם יכול ומסוגל להתנגד לאורח חיים הנהוג בסביבתו, אך דבר זה יגרום אי נעימות. אם אדם נכנס לחברה מסוימת מרצונו החופשי – הרי שעליו לקבל את החוקים הנהוגים בה. בכל חברה ונוהג יש מקום לתיקונים ושיפורים, ואדם המתנגד לנוהג מסוים – יכול לעורר את דעת הבריות לנוהג זה ולתקנו, אם זה באמת אינו טוב ואינו תואם את המציאות. לאדם יחיד קשה לעמוד בפני לחץ הכלל".

מתוך דברי ההספד: " ... לא היה לך פנאי, כי כל כך התמסרת לארץ, לידיעתה במאות של מפות, לנופיה, לרוחה, לחי בה. מן החרק הזוחל עד האדם, ובין בני האדם לעם ישראל. עבר והווה ועתיד העם היו כל שאיפותיך. מן העבר למדת, בהווה – חישלת ובנית את מפלס העתיד. על העתיד לא דיברת, כאילו ידעת, ששלב המאבק עוד לא הוכרע. אמרת: 'עכשיו אני חייל' והוכחת עצמך כחייל טוב. חייל ישראלי יפה, חזק, ללא דופי, כל שנות ההכנה עשו אותך לגיבור. גיבור נפל במלחמה. גיבור שלא יראה עוד את העתיד".