בן אליוש ורבקה. נולד ב-1922 באיויה ליד וילנה, פולין. אביו מת בילדותו, ומשה-זלמן בא בעול מלחמת הקיום. ב-1941 נכנסו הנאצים לכפר, ציוו על היהודים לחפור בור גדול וזרקו לתוכו 2600 נפש, ומשפחתו ביניהן. אז נשבע לקחת נקם. הוא ברח ליערות ושלוש שנים נלחם בין הפרטיזנים (ב"גדוד ניבסקי"). התנדב לפעולות מסוכנות ונפצע פעמיים. אומץ רוחו הפתיע את חבריו, שהכירוהו כאדם שקט וצנוע. בשנת 1944 הגיע אל הצבא האדום, נשלח לבית ספר לקצינים בויטבסק והצטיין בלימודיו. לאחר שנה, בימי חופשתו, בא לעיירה לחפש שרידים ממשפחתו. מילדותו שאף לעלות ארצה, וכעבור זמן מה ברח מויטבסק לגרמניה וצרפת, כדי להצטרף אל המעפילים. באחד המחנות הכיר את איטה, בת ישראל מפולין, אשר בימי השואה התחפשה כנוצרייה בעזרת תעודות אוקראיניות, ונשאה לאשה. ב-1947 עלו באונייה "לטרון". גורשו לקפריסין ושוחררו בעתלית. שם נולדה לו בת, ברכה.

הסתגל בהתלהבות לחיי הארץ. מצא מקום-מגורים בטבעון, ועבד כמסגר בחברת החשמל. כעבור חדשים מספר פרצה מלחמת השחרור. התגייס ב-18.4.1948 עוד לפני שהגיע מועד גיוסו, ושירת באחד מגדודי חטיבת "כרמלי", בציינו: "עוד פעם לא יאמר לי היטלר לחפור בור..." השתתף בקרבות שונים.

בחזית סג'רה נפצע ברגליו. כשהבריא סירב לקבל תפקיד לא קרבי ונשלח למשמר הירדן, אותו יום נערכה הפגזה ממושכת על הנקודה, הוא הפעיל את המרגמה בקדחתנות ובדיוק, עד שיצאה מכלל שימוש. שם נפל והובא לקבורות בראש פינה.