עם אור ראשון נולד ילד - נולד נדב והביא על כפותיו הקטנות את האושר והתקוות. גדל נדב לילד רגיש ונבון לחיות בתוך העולם הירוק מסביבו, בתוך הקריה. לימודים ומוסיקה מרפדים ימי ילדותו – ובנערותו, פעילויות תנועת הנוער, הספורט והבריכה. היה נתון כל כולו לפלא הנעורים בתחרות עם הזמן האוזל. ובטרם הספיק וכבר היה בצה"ל חייל, סמל ראשון. חייל – ועם זאת נשאר נער. יחף, והמקטרת בפיו, טייל בחוצות הקריה כלבו בעקבותיו, אוהב לחוש את האדמה מתחתיו, אוהב ברקים ורעמים ושמיים וכוכבים. שמע את הפרחים – וטבעון מלאה בהם – סימפוניה, ובמעוף הציפורים – הלמות החופש, והכוח. - - - בליל שבת באה הידיעה. לא אשמע עוד את ה"שבת שלום", הפכה והייתה לשבת החידלון. האפלה ירדה – ובתוכה העולם הוסיף להסתובב. לזמן אין קץ לחלל אין סוף. ונדב... הוא כאן, עכשיו, תמיד, מוסיף וזורם סביב. מכל צליל מכל תנועה, מכל קו וצבע הנה דמותו. העולם מלא אותו... מלא בנדב.