י' חשון תשמ"ו, 25.10.85
ז' כסלו תשס"ו, 8.12.05
נפל בקרב
ניר נולד וגדל בקרית טבעון. בן לשרה וברוך, אח צעיר לרן ובוגר לזיו. למד בבתי הספר "קרית עמל" ו"אורט גרינברג".
ילד יפהפה ושמח, שאהב לבלות בחיק הטבע שטבעון טבולה בו, בעל שיער חלק וזהוב ועיניים מאירות, ששבו לב כל רואיו. כשגדל היה לנער צנום, שקט, צנוע וטוב לב.
תחביביו בנעוריו היו בדמינגטון ומחשבים.
בניגוד למראהו השברירי, היה ניר חזק, דעתן, לוחם על עקרונותיו, רודף צדק ולא מקבל דברים כמובנים מאליהם.
היטיבה לתארו פנינה אברמסון, מחנכתו: "תמיד היה החיוך על פניך רב משמעות. חסכן במילים היית ניר, אבל בלהט עיניך אמרת הכול. הייתה בך סקרנות עצומה להבין את הסובב אותך, ועל הדגל שנשא את שמך היו חקוקים ערכים של כבוד ועזרה לזולת. עזרת לכל מי שפנה אליך, ותמיד מתוך אהבה ורצון. מה שהאמנת בו היה חסר פשרות. מעולם לא קיבלת חצאי אמיתות. דרשת תשובות עמוקות ובדוקות ונלחמת בחירוק שיניים לקיים את ערכיך. אני זוכרת שיחות ארוכות שהיו לנו על אמונה, על טבע האדם, על הטוב והרע, על היגיון וחוסר היגיון. היו חילוקי דעות והיו הסכמות, והיה בעיקר – מרתק!".
ניר שאף להיות חייל קרבי, אך לצערו נקבע לו פרופיל רפואי שלא איפשר לו להגשים זאת. הוא נאבק להעלות פרופיל, אך לא הצליח וגויס למשטרה הצבאית. רצונו לשרת בתפקיד משמעותי הוביל אותו ליחידת המחסומים, שחייליה ניצבים כנגד הטרור בקווים הקדמיים, ולמחסום קלנדיה, הקשה והמסוכן.
מפקדיו סיפרו: "לניר היה תמיד חיוך על הפנים ותמימות ששבתה את הלב. הוא ביצע את המשימות המבצעיות הקשות והשוחקות של היחידה בצורה מופתית ומעוררת הערכה, ומתוך תחושת אחריות אישית לביטחון המדינה. ניר היווה דוגמא לחבריו לפלוגה ביחסו ההומאני לאוכלוסייה העוברת במחסום, ובשלווה שכה אפיינה אותו בכל מעשיו".
בצהרי 8.12.05 ניצל מחבל פלשתינאי את המסלול ההומניטארי במחסום, ובעת הבידוק שלף סכין, דקר את ניר בצווארו ופצע אותו אנושות. ניר איבד דם רב ונפטר לאחר מספר דקות.
לניר היו חברים רבים. החברות הייתה אחד מהערכים אותם הגשים בדבקות.
גיא, חברו הטוב, ספד לו: "ניר, אדם עם לב של זהב, שכל נים ונים בו שופע טוב ודאגה לכל מי שסביבו. מקסים, מצחיק, שקט – תכונות שהן רק קצה קצהו של האדם שהסתתר מאחורי החזות הביישנית והשקטה, שמעולם לא הפסיק לתת, לדאוג ולהגן על החברים".
לאחר נפילתו נמצאו אלפי תמונות שניר צילם, ומספר שירים שכתב.
על מצבתו נחקק:
"היה מלאך גם בחייו הקצרים: צנוע, רודף-צדק, אוהב-אדם ושוחר-שלום".
י' חשון תשמ"ו, 25.10.85
ז' כסלו תשס"ו, 8.12.05
נפל בקרב
ניר נולד וגדל בקרית טבעון. בן לשרה וברוך, אח צעיר לרן ובוגר לזיו. למד בבתי הספר "קרית עמל" ו"אורט גרינברג".
ילד יפהפה ושמח, שאהב לבלות בחיק הטבע שטבעון טבולה בו, בעל שיער חלק וזהוב ועיניים מאירות, ששבו לב כל רואיו. כשגדל היה לנער צנום, שקט, צנוע וטוב לב.
תחביביו בנעוריו היו בדמינגטון ומחשבים.
בניגוד למראהו השברירי, היה ניר חזק, דעתן, לוחם על עקרונותיו, רודף צדק ולא מקבל דברים כמובנים מאליהם.
היטיבה לתארו פנינה אברמסון, מחנכתו: "תמיד היה החיוך על פניך רב משמעות. חסכן במילים היית ניר, אבל בלהט עיניך אמרת הכול. הייתה בך סקרנות עצומה להבין את הסובב אותך, ועל הדגל שנשא את שמך היו חקוקים ערכים של כבוד ועזרה לזולת. עזרת לכל מי שפנה אליך, ותמיד מתוך אהבה ורצון. מה שהאמנת בו היה חסר פשרות. מעולם לא קיבלת חצאי אמיתות. דרשת תשובות עמוקות ובדוקות ונלחמת בחירוק שיניים לקיים את ערכיך. אני זוכרת שיחות ארוכות שהיו לנו על אמונה, על טבע האדם, על הטוב והרע, על היגיון וחוסר היגיון. היו חילוקי דעות והיו הסכמות, והיה בעיקר – מרתק!".
ניר שאף להיות חייל קרבי, אך לצערו נקבע לו פרופיל רפואי שלא איפשר לו להגשים זאת. הוא נאבק להעלות פרופיל, אך לא הצליח וגויס למשטרה הצבאית. רצונו לשרת בתפקיד משמעותי הוביל אותו ליחידת המחסומים, שחייליה ניצבים כנגד הטרור בקווים הקדמיים, ולמחסום קלנדיה, הקשה והמסוכן.
מפקדיו סיפרו: "לניר היה תמיד חיוך על הפנים ותמימות ששבתה את הלב. הוא ביצע את המשימות המבצעיות הקשות והשוחקות של היחידה בצורה מופתית ומעוררת הערכה, ומתוך תחושת אחריות אישית לביטחון המדינה. ניר היווה דוגמא לחבריו לפלוגה ביחסו ההומאני לאוכלוסייה העוברת במחסום, ובשלווה שכה אפיינה אותו בכל מעשיו".
בצהרי 8.12.05 ניצל מחבל פלשתינאי את המסלול ההומניטארי במחסום, ובעת הבידוק שלף סכין, דקר את ניר בצווארו ופצע אותו אנושות. ניר איבד דם רב ונפטר לאחר מספר דקות.
לניר היו חברים רבים. החברות הייתה אחד מהערכים אותם הגשים בדבקות.
גיא, חברו הטוב, ספד לו: "ניר, אדם עם לב של זהב, שכל נים ונים בו שופע טוב ודאגה לכל מי שסביבו. מקסים, מצחיק, שקט – תכונות שהן רק קצה קצהו של האדם שהסתתר מאחורי החזות הביישנית והשקטה, שמעולם לא הפסיק לתת, לדאוג ולהגן על החברים".
לאחר נפילתו נמצאו אלפי תמונות שניר צילם, ומספר שירים שכתב.
על מצבתו נחקק:
"היה מלאך גם בחייו הקצרים: צנוע, רודף-צדק, אוהב-אדם ושוחר-שלום".